מההההה – הרכוש שלנו עבר כבר כעת לילדים????

הפעם נדבר על תפקיד העדים בצוואה הלכתית

פעמים רבות כשאני עורכת צוואה שהיא גם חוקית וגם הלכתית, 

ולאחר שאני מסבירה לזוגות על הצוואה ההלכתית

אני שומעת את השאלה:

"אז הילדים כבר עכשיו בעלי הרכוש שלנו?!"

אסביר את השאלה וכמובן את תשובתי.

הצוואה ההלכתית מבוססת על שני כלים משפטיים–הלכתיים עיקריים. 

הראשון שבהם: מתנה מחיים.
במסגרת זו, המצווה (מי שעורך את הצוואה) 

מעניק את רכושו במתנה לבן/בת הזוג ולילדיו –

כבר בעת החתימה על הצוואה.

רגע, אל תבהלו. 

מבחינה חוקית – הרכוש עובר כמובן לא כעת, 

אלא רק אחרי 120 של המצווה. 

וגם על פי ההלכה, 

הרכוש אמנם עבר ב"כוח", 

אבל חכמים התירו למצווים להמשיך להחזיק ברכוש, להנות ממנו, 

וגם לשנות את הצוואה או למכור את הנכסים כרצונם. 

לכן למעשה, אין ל"מתנה מחיים" השלכות מעשיות של העברת הרכוש.

ואולם ל"העברת הרכוש בכוח" יש השלכות על תפקיד העדים בצוואה הלכתית.

ומה תפקיד העדים כאן?

בפוסט הקודם ראינו 

שבתהליך של צוואה רגילה (חוקית בלבד) 

תפקיד העדים הוא רק לאשר שהמצווים חתמו בפניהם 

והיו כשירים בעת החתימה. 

לכן העדים אפילו לא חייבים לקרוא את תוכן הצוואה.

ואולם בצוואה הלכתית

העדים "קונים" את העברת הבעלות מהמצווים גם עבור הנהנים העתידיים-הילדים 

ולמעשה העדים, הם אלה שמקיימים את הצוואה. 

זה דומה מאוד לעדים במעמד הקידושין: 

אלמלא העדים – הקידושין לא תופסים כלל.

לכן ב"צוואה כהלכה"- שהיא גם חוקית וגם הלכתית:

חייבים עדים כשרים על פי ההלכה:

✅ גברים, שומרי תורה ומצוות
✅ לא קרובי משפחה בינם לבין עצמם או בינם לבין המצווים
✅ ועליהם גם לקרוא את הצוואה במלואה, 

כדי לדעת על מה הם מעידים ומה הם מקיימים

👫 יש זוגות שמזמינים להיות עדים, את החברים הטובים

 ויש כאלה שמעדיפים עדים שהם כלל לא מכירים – 

מתוך תחושת אובייקטיביות וריחוק אישי.

✨ ומה אתם הייתם מעדיפים?