טעימה מהפרשה – פרשת חיי שרה

בשונה כנראה מהמקובל בעולם העתיק, אברהם אבינו בוחר בבנו השני יצחק כממשיכו, על פני בנו בכורו ישמעאל. כחלק מהותי מהבחירה, מעניק אברהם אבינו ליצחק את כל רכושו עוד בחייו כפי שמדגישה התורה "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק". אך אברהם אינו מסתפק בכך בלבד. על מנת לתת משנה תוקף לבחירתו, ומתוך דאגה שמא, לאחר מותו יתעורר ויכוח מיהו ממשיכו, עושה אברהם צעד נוסף "ולבני הפילגשים אשר לאברהם, נתן אברהם מתנות, וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי, קדמה אל ארץ קדם". אברהם דואג עוד בחייו, להשאיר צוואה ברורה- הבן אשר יזכה לברכת הארץ והזרע לה זכיתי מאת בורא העולם, הבן אשר ימשיך את דרכי בקריאת שם ה' בעולם, הינו יצחק ורק יצחק, והוא יזכה בכל אשר לי. מעניין לשים לב, כי בהמשך מסופר לנו ששני בניו של אברהם הם אלו שמטפלים בקבורתו, והתורה מדגישה ואומרת "ויקברו אתו יצחק וישמעאל בניו אל מערת המכפלה". יצחק הבן הנבחר, כתוב ראשון ורק לאחר מכן מוזכר ישמעאל הבכור. נראה, כי דוקא  צוואתו הברורה של אברהם, היא שהביאה לשלום בית בין הבנים, ולישמעאל ברור כי יצחק הוא הנבחר ויחד אתו, ובהובלתו של יצחק, הוא מגיע לחלוק כבוד אחרון לאבא ובמעשהו ישנם הכרה ואישרור לבחירתו של אבא.

הלוואי ובני בניו של ישמעאל, היו הולכים בדרכו זו. ואולי התפילה הנכונה היא זו- שאנו נתחזק בדרכו של אברהם, ומתוך שנפעל ונאמר אמירות ברורות הן ברמה האישית בביתנו פנימה בכל הנוגע לחלוקת רכושנו אחרי 120, והן ברמה הלאומית, נחזק את שלמות המשפחה בבית האישי והלאומי.