טעימה מהפרשה- פרשת וישב

"וישראל אהב את יוסף מכל בניו, כי בן זקנים הוא לו, ועשה לו כתנת פסים" (בראשית לז, ג)

היו ליעקב האב סיבות טובות מדוע לבכר את יוסף על פני אחיו. עפ"י הפשט, יוסף הינו בנו בכורו מרחל אהובתו שמתה עליו בפתאומיות ומשמש זיכרון חי לאהבתם. במבט פנימי יותר, יתכן ויעקב ראה את סגולתו הפנימית של יוסף , את כוחותיו הרוחניים (לימים יקרא יוסף "יוסף הצדיק") והן את כישוריו החומריים, להיות למנהיג בעם ישראל. לדורות ובודאי לעת הגאולה, יצמח מזרעו של יוסף, משיח בית יוסף שיוביל את הבניה החומרית של עמנו.

ואף על פי כן חז"ל בגמרא, לא חסכו מלבקר את יעקב אבינו, שעם כל גדולתו האישית העצומה, בהנהגתו החינוכית נקט בחוסר שיוויון בין הבנים, ואמרו:

ואמר רבא…: לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת, שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו- נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים" (מסכת שבת דף י ע"ב).

מול עיני ההורים ניצבים שיקולים רבים בבנית דרכם החינוכית ובהובלת המשפחה. יחד עם זאת, חשוב מאד שנזכר את הקרע הקשה במשפחת יעקב שהוביל למאות שנות גלות במצרים. קרע שרק דורות אח"כ, אולי תוקן על ידי מותם של עשרת הרוגי מלכות (כך עפ"י הפיוט של יום הכיפורים).

ערך השיוויון בין הבנים, האהבה והנתינה במידה שווה לכל אחד מהילדים, חשוב שיעמד במקום מרכזי בדרכם של ההורים, הן בשנים בהם הם מחנכים ומגדלים את ילדיהם, והן בבואם להביע את אהבתם ודאגתם לילדיהם בעת עריכת צוואה וחלוקת רכושם לאחר 120 שנה.